מאת איתמר שחר, אמסטרדם

דווקא מהולנד, המדינה העשירה ביותר באיחוד האירופי, מגיעות בשורות מהפכניות: על-פי סקרי דעת הקהל, הפופולאריות של המפלגה הסוציאליסטית ההולנדית Socialistische Partij - SP)), נמצאת בעלייה חדה. על-פי סקרי דעת הקהל שפורסמו בשבוע שעבר (22.1), לו הבחירות היו מתקיימות היום, הייתה ה-SP הופכת למפלגה הגדולה ביותר, עם 32 מושבים בפרלמנט (מתוך 150), לעומת 30 מושבים למפלגת הימין הליברלית, העומדת כיום בראשות הקואליציה השלטת. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, המפלגה הנוצרית, ומפלגתו הלאומנית-פופוליסטית של חרט וילדרס – נותרות כולן הרחק מאחור.

מחאת צעירים המפלגה הסוציאליסטית נגד ההון (צילום: המפלגה הסוציאליסטית ההולנדית)

אם התסריט שחוזים הסקרים אכן יתממש, מפלגות השמאל-מרכז ייאלצו להתיישר לפי עמדות שמאליות יותר, למחול על כבודן הפוליטי האבוד, ולחבור לקואליציה בהנהגת ה-SP. זוהי בשורה מעודדת לשמאל העקבי בעולם כולו: ה-SP היא המפלגה היחידה בפרלמנט ההולנדי המציגה אלטרנטיבה פוליטית ואידיאולוגית לניאו-ליברליזם, תוך הישענות על עקרונות מרקסיסטיים. זוהי מפלגה צעירה יחסית, ששורשיה במפלגה הקומוניסטית ההולנדית, ובקבוצות שפרשו ממנה, והיא מיוצגת בפרלמנט ההולנדי החל מ-1994 (אז זכתה לייצוג של שני צירים בלבד).

בבחירות 2006 זכתה המפלגה ל-25 מושבים, לאחר שבנתה במשך השנים תמיכה מרשימה בקרב השכבות המוחלשות בהולנד באמצעות ארגון מפלגתי מפותח. אולם ב-2010 כוחה של המפלגה ירד ל-15 מושבים, והיא איבדה את מקומה כמפלגה השלישית בגודלה, לטובת "מפלגת החירות" הימנית-הפופוליסטית של המנהיג הגזעני חרט וילדרס (Partij voor de Vrijheid - PVV).

בעקבות בחירות 2010 בהולנד, העלנו מעל דפי "זו הדרך" את ההשערה כי חלק מתומכי ה-SP, שנפגעו מהשתלבותה של הולנד בסדר הניאו-ליברלי האירופי והגלובלי, התאכזבו מהמפלגה, ובחרו באופציה הלאומנית-פופוליסטית שהציע וילדרס ("מעז ייצא מתוק? על תוצאות הבחירות לפרלמנט בהולנד", "זו הדרך", 16.6.2010).

ההצלחה הכלכלית היחסית של הולנד בשנים האחרונות לוותה בהתרחבות משמעותית של הפערים הכלכליים-חברתיים. הערכנו אז שהתמיכה בוילדרס הייתה מעין התרסה נגד הליברליזם הכלכלי, המובל הן על-ידי מפלגות הימין והן על-ידי "מפלגת העובדים" הסוציאל-דמוקרטית (Partij van de Arbeid - PVdA). מפלגת שלטון זו, שהיוותה במשך שנים את החלופה העיקרית למפלגות הימין, זוכה בסקר האחרון ל-17 מושבים בלבד (במקום 30 כיום), והופכת למפלגה הרביעית בגודלה.

נראה כי ההשערה שהעלינו ב-2010 לא הייתה בעלמא: הפרשן הפוליטי ועורך הסקרים מוריס דה הונד (הגירסה ההולנדית של מינה צמח, אם תרצו) ניתח את תוצאות הסקר האחרון על-פי הכנסתם של המשיבים.

הוא הראה כי ה-SP זוכה לתמיכה מרשימה בקרב בעלי ההכנסות הנמוכות (32%) והבינוניות (21%), בעוד שהמעמדות הגבוהים מצביעים למפלגה הליברלית (32%), המשרתת את האינטרסים שלהם.

העובדה המעניינת עוד יותר בניתוח זה, היא כי התחזקות ה-SP היא בעיקר על חשבון מפלגתו הפופוליסטית של וילדרס, שבבחירות האחרונות זכתה למירב התמיכה בקרב בעלי ההכנסות הנמוכות (18%) והבינוניות (22%). כעת, התמיכה בה בשכבות אלו צונחת ל-12% ו-15%, בהתאמה.

התשובה הלאומנית-פופוליסטית שמציע וילדרס לאותם חלקים בחברה ההולנדית שנפגעו מתהליכי הליברליזציה והגלובליזציה, אומנם הייתה פופולארית לרגע, אולם הציבור הבין את חוסר התוחלת שבעמדה זו, ושב בהמוניו לתמוך באלטרנטיבה המעמדית. מפלגה נוספת המציגה עמדות שמאליות יחסית, מפלגת הירוקים השמאלית (GroenLinks), זוכה לפופולאריות בקרב סטודנטים, אמנים ותושבי הערים הגדולות, אך אינה מהווה מוקד משיכה לציבור העובדים.

למרות שלמפלגה זו יש שורשים במפלגה הקומוניסטית ההולנדית, וכן בתנועות סביבתיות ואנרכיסטיות, היא נגררת אחר עמדות ניאו-ליברליות, אינה מציגה חזון סוציאליסטי, וסובלת מדימוי אליטיסטי. ישנה נטייה מסויימת בהולנד להסביר את הפופולאריות הגואה של ה-SP בכריזמטיות של מנהיגה החדש, אמיל רומר. יש המאשימים את המנהיגה הקודמת, אגנס קונט, בירידת כוחה של המפלגה בבחירות 2010. אולם נראה כי פוליטיקת ההמונים המאורגנת והנחושה של ה-SP בקרב ציבור העובדים והשכבות המוחלשות, בשילוב עם יכולתה של המפלגה להציב אלטרנטיבה אידיאולוגית ופוליטית ברורה לממשלה הימנית, הם הגורמים המרכזיים להתחזקותה של האלטרנטיבה השמאלית.

זהו לקח חשוב לקומוניסטים ולכוחות השמאל בעולם כולו, ובכלל זה בישראל: המשימה המרכזית העומדת בפני כוחות אלו, היא לפעול בקרב קורבנות הניאו-ליברליזם, ולארגנם סביב אלטרנטיבה פוליטית סוציאליסטית. בעוד הנוסחה שמציע הימין היא גלובליזציה כלכלית והסתגרות לאומית; והנוסחה שמציעים הליברלים והסוציאל-דמוקרטים בשמאל-מרכז, היא פלורליזם ופתיחות, אך כזו המלווה במדיניות ניאו-ליברלית; על השמאל העקבי לנסח באופן ברור קריאה לריבונות לאומית על הכלכלה, ולחלוקה שוויונית של המשאבים החברתיים, המשולבת באינטרנציונליזם ובהומניזם של ממש.

(באנגלית): http://international.sp.nl