מאת לילך ובר

במועדון "אחווה" בחיפה, התקיים בשבוע שעבר דיון בנושא הדרת נשים, בהשתתפות הרב עידית לב, מ"רבנים למען זכויות אדם" ועם ד"ר מרי תותרי, ראש החוג לאזרחות במכללת אורנים. במרכז הדיון עמדה התהייה: מדוע התעורר הדיון על הדרת נשים דווקא עכשיו?

ד"ר מרי תותרי (צילום: אג'דנה)

הדיון על הדרת נשים תפס כותרות מרכזיות בחודש האחרון. התופעה נידונה בתקשורת, בעיקר על קו התפר בו החברה החרדית והחברה החילונית מתנגשות. על אף הישגיה של המהפכה הפמיניסטית במאה העשרים, חברה שוויונית מבחינה מגדרית היא עדיין בגדר מציאות רחוקה. במיוחד אם ניקח בחשבון, את הבעייתיות של ו"ו החיבור שבצירוף "יהודית ודמוקרטית".כל עוד תירתם הצדקה דתית לביסוס הקשר של העם היהודי לארץ ישראל, הרי שהמדינה היהודית תימנע מהפרדת הדת מהמדינה. עד שלא תושג הפרדה זו, לא יהיה שוויון זכויות מלא לנשים. במדינה בה האפשרות לריטואלים שאינם דתיים דורשת מודעות רבה של הפרט, הרב עידית לב מציעה את האפשרות של מרי אזרחי. הגברת המודעות לאפשרויות קיימות ויצירת אפשרויות חדשות להקטנת המעורבות של הדת, בריטואלים של ציבור, שלא תופס עצמו כדתי.

ד"ר תותרי עמדה על כך שבשלושים השנים האחרונות, האוכלוסייה החרדית הכפילה ויותר את שיעורה באוכלוסיה. כך שהחיכוכים בין האוכלוסייה החרדית לאוכלוסיה החילונית הפכו גלויים יותר, עם השתלבות החרדים בצה"ל ובשוק העבודה. לדברי לב, שלהי המאה העשרים הביאו איתם מגמה של פונדמנטליזם בחלקים נרחבים בעולם. כאשר האידיאולוגיה הלאומית לא נותנת מענה לצרכים של קבוצות באוכלוסייה, וכאשר החברה האזרחית לא מציעה ריטואלים חלופיים, הנטייה, כך הדגישה, היא שגם אנשים שמגדירים עצמם כלא-דתיים ישתמשו בטקסים דתיים כמוצר-מדף.

האם הדיון על הדרת נשים עשוי לפעול לטובת שיפור ביטחונן ועצמאותן של נשים במרחב הציבורי? ייתכן שכן. ייתכן גם שלפנינו מקרה נוסף של הסטת הדיון הציבורי לקונפליקטים קיימים, שבולעים תשומת לב אפשרית, שעשויה הייתה להתרכז במחאה החברתית או במערכה לשלום ישראלי-פלסטיני.