הפרשן הימני של העיתון "מעריב" פרסם בחג מאמר ארוך ובו התקפה קשה על מאבק נגד גירוש ילדי העובדים הזרים. לדברי בן-דרור ימני בבלוג שלו: "החודשים האחרונים התאפיינו במאבק להשארת הילדים הזרים.  חוגי חד"ש הצליחו לשגע מדינה שלמה. אלה לא רק א.ב. יהושע ועמוס עוז. גם שרה נתניהו ושמעון פרס".

עוד לדברי הפרשן: "מעולם, כדאי לציין, לא היה קמפיין כל כך דמגוגי, כל כך שקרי, כל כך מנותק מהמציאות, כמו הקמפיין להשארת כל הילדים, אבל כולם, כולל משפחותיהם, רק משום שהם נולדו כאן או זכו לחינוך כאן. ישבה כאן ועדה, שפעלה בצלו של לחץ ציבורי אדיר. הוועדה קבעה, מתוך כניעה רבתי ללחץ, שמתוך 1,200 ילדים, 800 יישארו כאן. אפשר להניח שרוב מוחלט של המתלהמים לא קראו את הדוח. בשביל מה לקרוא. הרי אפשר להתגייס לעוד קמפיין. אפשר לגייס לא רק את השמות הקבועים, אלא גם את נשיא המדינה ואת אשת ראש הממשלה. זה הצליח".

אך בן-דרור ימני סבור שמאבק הציבורי וההמוני למען הזכויות הבסיסיות של הילדים ניצח. לדבריו הסיבה לכך היא: "שאין שום סיכוי שההיגיון ינצח. הקמפיין ניצח. התרגלנו כבר לחתימות של יהושע, גרוסמן ועוז. עכשיו אלה גם שרה נתניהו, אהוד ברק, שמעון פרס. כולם במטה הפעולה המדהים של חוגי חד"ש ועוד מקומון שהריץ קמפיין בעניין הילדים הזרים, ולא האמין שגם שרה ושמעון יצטרפו. כך שיסלחו לי כל אוהדי חד"ש שזכו לתגבורות אדירות: השתגענו".

לטור המלא:

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1626

החודשים האחרונים התאפיינו במאבק להשארת הילדים הזרים.  חוגי חד"ש הצליחו לשגע מדינה שלמה. אלה לא רק א.ב. יהושע ועמוס עוז. גם שרה נתניהו ושמעון פרס. והנה, לפני ימים אחדים קיבלתי פנייה מאזרח מודאג, שחזר לאחרונה לישראל לאחר שנים לא מעטות במדינה אירופית. היה לו אישור עבודה. הילדים שלו נולדו שם וגדלו שם. הם ידעו את השפה המקומית יותר מאשר עברית. הוא היה, למעשה, עובד זר. החוזה הסתיים. הילדים לא רצו לחזור. הם הרגישו שזו הייתה המדינה שלהם, וזו הייתה שפתם. אבל הוא לא חשב לרגע שאותה מדינה חייבת לו משהו. שום עמותה לא עמדה על זכותם של ילדיו להישאר דווקא שם, וגם הצהרות שלהם על נכונותם לשרת, נניח, בצבא לוקסמבורג, עם הגיעם לבגרות, לא היו מציבות את הילדים שלו, בעיניים דומעות, בעמודים הראשונים של אותה מדינה. הם חזרו. הילדים סבלו מתקופת הסתגלות. לא נעים. לא נורא. 

אבל אנחנו, נחזור ונאמר - השתגענו. הגיעו לכאן עובדים זרים, עם חוזה לזמן מוגבל, כפי שמקובל בכל מקום בעולם, ולפתע פתאום המסלול התקין, של שיבה לארץ המקור, הפך למסלול של הספינה סנט-לואיס, ששעליה נמלטו יהודים מגרמניה הנאצית. יש כבר מי שמארגן מבצע המוני כדי להציל אותם, כאילו שקלגסים רודפים אחריהם, או שמחנות מוות ממתינים להם. מה הקשר, ריבונו של העולם? ובעצם, יש קשר. אלה שמנסים לשכנע את העולם שמדינת ישראל היא מדינת קלגסים, הצליחו הפעם דווקא במדינת ישראל, והפכו החלטה ממשלתית תקינה, שעומדת בכל קריטריון של מדינה מתוקנת, להחלטה אכזרית של חבורת פושעים נגד האנושות. הנה, גם שרה ושמעון התגייסו.

מעולם, כדאי לציין, לא היה קמפיין כל כך דמגוגי, כל כך שקרי, כל כך מנותק מהמציאות, כמו הקמפיין להשארת כל הילדים, אבל כולם, כולל משפחותיהם, רק משום שהם נולדו כאן או זכו לחינוך כאן. ישבה כאן ועדה, שפעלה בצלו של לחץ ציבורי אדיר. הוועדה קבעה, מתוך כניעה רבתי ללחץ, שמתוך 1,200 ילדים, 800 יישארו כאן. אפשר להניח שרוב מוחלט של המתלהמים לא קראו את הדוח. בשביל מה לקרוא. הרי אפשר להתגייס לעוד קמפיין. אפשר לגייס לא רק את השמות הקבועים, אלא גם את נשיא המדינה ואת אשת ראש הממשלה. זה הצליח.

כדאי להבהיר: אם יש ילד אחד, או עשרת אלפים, או אפילו מאה אלף ילדים, שההחזרה שלהם למדינות המוצא תגרום לאסון הומניטרי - ישראל צריכה להשאיר אותם כאן. אבל השארה כאן רק משום שהם יודעים קצת עברית, ומצטלמים עם דמעה בעין - היא הונאה אדירה. נכון שיש מדינות בודדות בעולם שבהן לידה מעניקה אזרחות. אלא שרוב המדינות עדיין חפצות בזהות לאומית וברוב לאומי. ומי שמעודד לאט אבל בטוח, טיפין טיפין, הצפה של ישראל בעובדים זרים, במהגרי עבודה, באיחוד משפחות (כאמצעי ל"זכות שיבה") - הוא אויב הזכות הזאת. לפעמים בזדון, כמו קרטל הזכויות המומצאות להגירת קבע לישראל. לפעמים בשוגג.

אגב, לא מדובר בארבע מאות ילדים. מדובר באלפים רבים. אם החוק יירמס בעניינם, הוא יירמס גם בעניינם של אלפים אחרים, שלכל אחד מהם משפחה, שתהיה רשאית להישאר. המשמעות היא הגירה בפועל של עשרות ובהמשך מאות אלפים.

יש פתרונות הומניים ופרקטיים. למשל, כל עובד זר, כל מהגר עבודה, כל פליט (או מתחזה לפליט), יזכה לאישור עבודה, ובתנאי שחלק משמעותי ממשכורתו יעבור לקרן מיוחדת, שתעמוד לרשותו ברגע שיעזוב. לפתע פתאום יתברר שכל המצג שהיה לנו כאן, או לפחות רובו המכריע, הוא מצג שווא.

אלא שאין שום סיכוי שההיגיון ינצח. הקמפיין ניצח. התרגלנו כבר לחתימות של יהושע, גרוסמן ועוז. עכשיו אלה גם שרה נתניהו, אהוד ברק, שמעון פרס. כולם במטה הפעולה המדהים של חוגי חד"ש ועוד מקומון שהריץ קמפיין בעניין הילדים הזרים, ולא האמין שגם שרה ושמעון יצטרפו. כך שיסלחו לי כל אוהדי חד"ש שזכו לתגבורות אדירות: השתגענו. פשוט השתגענו.

כך, לאט אבל בטוח, יש מי שרוצה לקעקע את הרוב היהודי. כך, לאט אבל בטוח, יהפכו היהודים למיעוט במדינתם. כך, לאט אבל בטוח, יובס החזון הציוני, תחת מסך עשן של סיסמאות מתוצרת זכויות האדם.