מדינת ישראל עומדת לפרסם למכרז שבו יופרטו מחסני ארכיון המדינה (הגנזך) ויועברו לערד על כל תכולתם. המחסנים ייבנו ויתופעלו על ידי קבלן פרטי, תחת השגחה מוגבלת ביותר של ארכיון המדינה, אולם כל הטיפול השוטף בתיעוד ההיסטורי שגנוז בו יהיה בידי חברה פרטית. לדבריו קבוצה גדולה של חוקרים והיסטוריונים "זהו מהלך מסוכן, הרה אסון ובלתי הפיך". הקבוצה פרסמה עצומה מקוונת לפיה: "הוצאת הניהול והטיפול בכל התיעוד ההיסטורי ובנכסי הידע ההיסטורי של מדינת ישראל מידי גוף ציבורי על כל המחויבויות הציבוריות והלאומיות שלו, והפקדתו בידיים פרטיות, מוציאה את האחריות והשליטה על אוצר הידע הלאומי מידי הציבור והמדינה. כדי להקל על הקבלן הפרטי להגדיל את רווחיו, הורדו במהלך הכנת סעיפי המכרז הסטנדרטים המקובלים לשימור ולאחזקת חומר ארכיוני לעומת הכוונה המקורית".

הפגנה של הפנתרים השחורים בתל-אביב, מאי 1971 (צילום: ארכיון המדינה)

עוד נאמר שזהו צעד זה הינו חסר תקדים כי לא קיים בעולם הרחב מקרה שבו הוצא כלל החומר של הארכיון הלאומי מידי הציבור והופקד בידיים פרטיות – "ולא בכדי. מהלך כזה עומד בניגוד למחויבויות של המדינה לשמור בידיה את האחריות לאוצרות הרוח והתרבות שחשובים לאזרחיה. מהלך כזה יביא למצב שבו חומר רגיש ביותר ובעל סודיות גבוהה יהיה בידיים פרטיות. בחומר זה נכללים נכסים היסטוריים רבים ובכללם: מגילת העצמאות, פרוטוקולים של ישיבות ממשלה, ועדות שרים לביטחון והסכמי השלום; וכמו כן תיקים רבים ובהם מידע אישי של אזרחי המדינה שמוגן תחת חוק הגנת הפרטיות כגון: תיקי אימוץ, תיקים ובהם מידע רפואי, תיקי טיפול של שירותי הרווחה, תיקי אבחון פסיכיאטרי ועוד. האם מישהו מאזרחי מדינת ישראל מוכן לכך שחומר ובו מידע חשוב ורגיש על חייו יהיה נתון בידיים פרטיות ושמירתו והטיפול בו יהיו נתונים לשיקולים של רווח כלכלי? יש לזכור שהחשוד בהדלפת פרטי מאגר האוכלוסין בישראל לפני כמה חודשים היה עובד קבלן שבא לטפל בחומר לתקופה קצרה בת שלושה חודשים".

כמו כן, העברת החומר לערד תפגע בייעודו החשוב ביותר של ארכיון המדינה – הנגשת החומר והעמדתו לרשות הקהל.  אם כיום מגיע החומר הארכיוני מהמחסנים בירושלים פעמיים ביום, ובתוך כמה שעות לידי מי שמבקשים לעיין בו, הרי שלאחר השלמת העברת המחסנים לערד כל בקשה לעיון בחומר תצריך שינוע שלו בדרך הארוכה מערד לירושלים ובחזרה – שעתיים וחצי לכל כיוון. המעיינים יאלצו לחכות יום שלם ואפילו יותר כדי לקבל שירות. דבר דומה ניתן לומר לגבי השירות שנותן ארכיון המדינה למשרדי הממשלה ולגופים ציבוריים. קיים חשש שגופים אלה יפסיקו להפקיד חומר מסווג בארכיון.

החוקרים סבורים ש"יש לנו את כל היסוד להניח שבכך לא מגיע לסיומו תהליך הפרטת ארכיון המדינה. למעשה דרש משרד האוצר להפריט עשרות משרות בארכיון המדינה כחלק ממהלך הקמת המחסנים בערד, ו"לנייד" את העובדים המועסקים בהן – מכבסת מילים שפירושה העברת עובדים לאיזה שהוא משרד ממשלתי בירושלים בלי להבטיח לעובד את תנאי השכר והתעסוקה שלו.במקומם יועסקו בערד עובדי קבלן בתנאים ירודים ובשכר נמוך. המספר הגדול אותו הציג משרד האוצר מעיד על כוונתו האמיתית: להפריט את מרבית התפקידים בארכיון המדינה ולא רק את תפעול המחסנים שלו. אם תמשך המגמה הזו, לא ירחק היום והארכיון הלאומי של מדינת ישראל על כלל החומרים בעלי הערך העצום שגנוזים בו, יהיה נתון ברובו בידיים פרטיות. כיום הוחלט כפשרה בין משרד ראש הממשלה למשרד האוצר "שרק" 14 מעובדי ארכיון המדינה "ינוידו" – אף שמספר עובדי המחסן הוא 8 בלבד. אירועי קיץ 2011 הראו שהציבור הישראלי מאס בתופעת ההפרטה הגורפת. הציבור הישראלי מעוניין שחלק הולך וגובר ממנו יהיה מועסק בתנאים הולמים ויזכה לביטחון תעסוקתי".

לחתימה על העצומה המקוונת: http://www.atzuma.co.il/israelarchives