| על ההצגה "בית ברנרדה אלבה": בין הביתי לפוליטי |
|
|
|
| שלישי, 07 פברואר 2012 20:13 |
|
מאת לילך ובר
הצגת התיאטרון "בית ברנרדה אלבה", של האקדמיה לאמנויות המופע בתל-אביב, עלתה לאחרונה, במסגרת ההפקה השנתית שיוחדה לזכרו של ג'וליאנו מר-חמיס. מר-חמיס, שנרצח על רקע פעילותו בתיאטרון החופש בג'נין, נמנה עם סגל המורים באקדמיה, שנפתחה ב-2010 בתל-אביב, ופועלת בבית "הגדה השמאלית". עם קבוצת המייסדים של האקדמיה נמנים אנשי תיאטרון ויוצרים, ביניהם פרופ' אברהם עוז, השחקן עודד קוטלר, ואחרים. זהו תפקידו הראשון של מוחמד בכרי בתיאטרון, מאז שנת 2003. לצד בכרי מופיעות תלמידות המחזור הראשון באקדמיה. הופעה של שחקן ותיק ומנוסה לצד שחקניות מתחילות, מספקת הזדמנות נאה לשחקניות בתחילת דרכן להפגין את כישוריהן מול קהל אוהד, שמשתוקק לראות את בכרי על בימת התיאטרון. בפוסטר האיקוני שקידם את ההצגה, מופיעה דמותו של בכרי מחורץ הפנים, כשהוא עוטה צעיף על ראשו. בכרי, תמיר ורחב כתפיים, משוטט על הבמה עוטה שמלה שחורה, חובש פאה עם שיער אפור אסוף, ונושא מקל עץ אדיר מימדים. במרכז המחזה "בית ברנרדה אלבה", מאת פרננדו גרסיה לורקה, עומד הבית. ברנרדה, אם המשפחה, כולאת את בנותיה בבית בשם מנהגי אבלות שמרניים למשך שמונה שנים. לורקה התבסס בכתיבת המחזה על חוויותיו בספָר הספרדי, בו הבית זוהה עם האישה, והביא לכדי הקצנה את ההקבלה בין הביתי לבין הנשי.
מעשה התיאטרון במאה ה-20, בה הוצג הבית על הבמה, ובה היה הקהל הקיר הרביעי, מוסס את ההבחנה בין הביתי לבין הפוליטי. הבית, ויחסי הכוח הבאים בו לידי ביטוי, הובא למרחב הציבורי, ואיפשר את הפוליטיזציה של החוויה הדומסטית. התפאורה מבליטה את הגבול, שאינו הרמטי, בין הבית לבין החוץ. במרכז הבמה מוצגת גדר הבית, דרכה מופנה מבטן של בנות המשפחה אל החוץ, ונצבעת באמצעות התאורה באור אדום, המסמל סכנה ותשוקה. הבמאי מוניר בכרי, מורה באקדמיה, מזהה רגעים קומיים במחזה, ומרכיב סיטואציות שזוכות לפרצי צחוק מצד הקהל. המניפולציות שמפעילות הדמויות אחת על השנייה מובלטות, לעיתים באופן גרוטסקי. בעת שהועלתה ההצגה בתיאטרון צוותא בתל-אביב, נערכה מחוץ לבניין הפגנה של תנועת "אם תרצו", שהתנגדה להופעתו של בכרי על בימת התיאטרון. ההתנפלות של "אם תרצו" זכתה להדים תקשורתיים, לאחר שהתנועה פנתה לשרת התרבות לימור לבנת. זו מצידה איימה במובלע, כי "צוותא צריכים להפעיל שיקול דעת אמנותי נוסף". תגובת השרה היא חלק מגל של איומים על החופש האמנותי של מוסדות תרבות המתוקצבים על ידי המדינה. מן הראוי ששרת התרבות תהיה זו המשלמת מחיר ציבורי על פעילותה האנטי-דמוקרטית ועל השתלחויותיה חסרות האחריות. מנהל צוותא משה טנא, מסר בתגובה כי "צוותא מגנה ומתייחסת בחומרה לסגנון המתלהם. אנו קוראים לדו-שיח תרבותי, שימנע, במקום להעמיק, את השסע בחברה". בסוף השבוע האחרון הועלתה ההצגה פעמיים בתיאטרון אל-מידאן בחיפה, ובשתי הפעמים התמלא האולם בקהל. לפני תחילת ההצגה, הוזכרו אירועי השבוע החולף, וזכו לגינוי מהדהד מהיוצרים ומהקהל.
אם תרצו את בכרי
מאת יוסי סגול
כלל ידוע טוען, כי כדי לקדם הצלחה מסחרית יש ליצור רעש. באופן לא מפתיע, פעמים רבות, דווקא לקראת השקה של סרט, דיסק או סדרת טלוויזיה חדשה, מתפרסמת בתקשורת שערורייה עסיסית בנוגע לאחד היוצרים. העניין הציבורי שנוצר, משמש לקידום המוצר החדש. אנשי "אם תרצו" החליטו להתעלם מכלל זה. יש להם, כמובן, את הזכות להפגין נגד השחקן מוחמד בכרי, המשתתף בהצגה החדשה "בית ברנרדה אלבה". אך עליהם לזכור שבכך הם גם מגדילים את העניין סביבו וסביב ההצגה. גם המערכה המקארתיסטית המכוערת של תנועת "אם תרצו" נגד סרטו של בכרי "ג'נין ג'נין", הגדילה, ללא ספק, את תפוצת הסרט. יתרה מזאת, דרישתם לאסור את הקרנת הסרט העלתה גיחוך, בהתחשב בכך שקיימת האפשרות להעלות אותו לרשת, ולאפשר צפייה לכל מי שחפץ בכך.
(פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך") |




